פס"ד בבקשה לביטול פסק בוררות של בית הדין לממונות

כללי

1.    בפני בקשה לביטול פסק בוררות  שניתן ביום 19.4.10 על ידי בית הדין לממונות קריית אונו (להלן " פסק הבוררות" ו/או " הפסק" ) .

2.    המשיב 1 הינו בעלה לשעבר של המבקשת והמשיבה 2 הינה אמו.

3.    עניינו של פסק הבוררות כפי שתואר בסיפא של הפסק  היה תביעה עיקרית של המבקשת ( התובעת  שם)  נגד המשיבים  ( הנתבעים שם) להחזר כספים בסך 233,250 ש"ח  ותביעה שכנגד של המשיב 1 כנגד המבקשת להחזר סך 6900 $.

4.    הסוגיה העיקרית שנתלבנה בפסק הבוררות הוא סיווגם של  כספים שנתקבלו מן המשיבה 2  (להלן "המשיבה") לצורך רכישת דירה  למבקשת ולמשיב 1  כמתנה  או כהלוואה.

5.    בפסק הבוררות קבעו הבוררים כי מדובר במתנה ודחו התובענה העיקרית .גם התובענה שכנגד שהגיש המשיב 1 נדחתה  ,מאחר שהבוררים הגיעו למסקנה כי תביעה זו באה לעולם רק כדי לאזן מצבו של המשיב 1 לנוכח תביעת המבקשת.

6.    ביטול פסק הבוררות  נתבקש מכוח סעיפים 24 (3) (4) (9) לחוק הבוררות, התשכ"ח -1968 (להלן: " החוק") תוך שהמבקשת מדגישה כי במקרה זה נדרשת התערבות בית המשפט לשם מניעת עיוות הדין החמור אותו עשוי להנציח פסק בוררות זה במידה ויוותר על כנו.

7.    הבקשה הוגשה ביום 6.6.10 .כתב תשובה הוגש ביום 14.9.10  ודיון בעניין נקבע ליום 16.1.11 .לדיון זה לא הגיע המבקשת והבקשה נמחקה. לבקשת המבקשת בוטלה החלטת המחיקה ומועד חדש לדיון נקבע ליום 28.3.11 .במועד זה טענה המבקשת כי פסק הבוררות הגיע לידיה כשהוא אינו חתום ולפיכך אין פסק בוררות מחייב. גם לדיון נוסף שנקבע ליום 30.10.11 המבקשת לא הגיעה וב"כ  חזר בו מהטענה החדשה. בדיון ביום 29.5.12 נחקרו המבקשת אביה ואחיה  ובדיון נוסף ביום 31.1.13 נחקרו המשיבים והתיק נקבע לבקשת  הצדדים לסיכומים בכתב ,שהוגשו בימים אלה.

הטענות המקדמיות

לעניין הטענה כי הבקשה הוגשה באיחור 

8.    אין מחלוקת כי הבקשה  לביטול הוגשה לאחר 48 ימים מיום מתן פסק הבוררות . לטענת המבקש הבקשה הוגשה באיחור מאחר שעל פי תקנות יש להגישו בתוך 45 יום ולפיכך אין מקום שבית המשפט ידון בו.

9.    המשיב סומך טענתו על דברי המבקשת בחקירתה הנגדית:

"ש.פסק הבורר ניתן ביום 19.4.10 ?

ת. אני קיבלתי אותו יומיים באיחור, את זה אני זוכרת." 

מעדות זו הוא מסיק כי פסק הבוררות הומצא לב"כ הצדדים באותו יום בו ניתן דהיינו 19.4.10 והומצא למבקשת על ידי בא כוחה יומיים מאוחר יותר ,דהיינו ביום 21.4.10 בעוד שהבקשה הוגשה ביום 6.6.10  דהיינו רק לאחר 48 יום מיום שהפסק נתקבל בידי ב"כ.

10.המבקשת טענה כי הפסק לא הגיע לידיה ביום מתן הפסק שכן זה נשלח אליה מבא כוחה רק כעבור מספר ימים מאז קיבלו וגם ב"כ לא קיבל את הפסק ביום שניתן אלא זה נשלח אליו והגיע למשרדו רק כעבור מספר ימים מיום מתן הפסק. לפיכך הבקשה הוגשה במועד .

11.על פי הוראות ס' 27 (א)  לחוק לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק ,אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו...".

12.אין מחלוקת כי פסק הדין ניתן שלא בפני הצדדים.

13.המשיבים  לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח מתי הפסק הומצא לב"כ המבקשת וכי הבקשה הוגשה באיחור, מה גם שלו היה מדובר באיחור האיחור היה מינורי .לפיכך הנני דוחה הטענה.